1. את הטור השבועי אני אפתח עם הcoming of age party של ג'ורדן לאב. אני אהיה הראשון להודות שלא חשבתי שהקווטרבק של גרין ביי יהיה כל כך טוב. אומנם היו לי הרבה סיבות להאמין שזה המצב (או אולי רק wishful thinking מצידי), הרי גם הפאקרס עצמם לא ממש האמינו ביכולת שלו להפוך לק"ב פותח בליגה כשוויתרו על האופציה לשנה חמישית בחוזה שלו.

הוא אומנם פתח את העונה בסערה מול שיקאגו, אך היא שככה מהר מאוד ועד אוקטובר היה נראה שבגרין ביי יחפשו לו מחליף בדראפט הקרוב. אבל אז קרה משהו שקורה לפעמים לקווטרבקים צעירים בליגה – פתאום המשחק נהיה יותר איטי בשבילו, הוא רואה את המגרש כשלם והוא משחק עם ביטחון שכמעט ולא רואים משחקנים במעמדו. יכול להיות שהוא לעולם לא יהיה שחקן טופ 10 בעמדה שלו (אם כי כל היכולות שם), אבל כבר עכשיו מדובר בשחקן שלם מאוד שיכול להוביל את הפאקרס בשנים הבאות. כנראה שיודעים איך לבחור קווטרבקים בטייטל טאון…

2. בצד השני של המגרש בלמבו ראינו את ההפך המוחלט. פט מהומס, השחקן הטוב בליגה והק"ב ששינה את העמדה, נראה כמו צל חיוור של עצמו. אז נכון שהרסיברים לא מה שהיו פעם (ד"ש לטייריק היל), אבל זה היה נכון גם בעונה שעברה שהסתיימה עם תואר הסופרבול. אז מה קרה השנה? כנראה שמדובר במתאם ההתקפי מאט נאג'י.

נאג'י היה מתאם ההתקפה גם בשנתו הראשונה בליגה, אך אז הוא לא היה אחראי למהלכי ההתקפה של הקבוצה. לאחר שקיבל את משרת המאמן הראשי בשיקאגו הוא החליט לקחת על עצמו את ניהול ההתקפה והתגלה שם כמאמן עקשן, עם חיבה לא מוסברת לחזרה על מהלכים שלא צלחו בעבר ומאמן שקשה לו מאוד לצאת מהסכמות אותם הגה במשרד הממוזג. בדיוק ההפך ממהומס.

לצערנו אנחנו רואים את זה על המגרש. מהומס מרגיש מאוד לא בנוח בהתקפה שנאג'י בנה סביבו, הקשר שלו עם הרסיברים מתערער משבוע לשבוע, אך הוא בעיקר נראה "מסורס" וכצופים איבדנו את המשחק המאולטר שהפך לסימן ההיכר שלו. עכשיו נשאלת השאלה האם אנדי ריד יחליט לקחת את ניהול ההתקפה בחזרה אליו, או שבסיום העונה כנראה שתוכתר אלופה חדשה.

3. המשחק הזה גם לווה שוב בשערוריות שיפוט (לשני הצדדים הפעם) שכבר הפכו לעניין שבשגרה בליגה או כמו שישראל גוטיירז מ-ESPN הגדיר את זה: "we as fans become so numb to this"

מאחר ונגעתי בנקודה הזאת בשבוע שעבר, השבוע אביא את הדברים של מייק ג'ונס מהאתלטיק:

the NFL’s highest-ranking decision-makers must finally recognize they have the power to help remedy this longstanding problem, and that for the sake of the game’s credibility, they should utilize every resource available to ensure that officials have adequate support to avoid game-swaying botched calls.

4. בשבוע שעבר העליתי על נס את דאק פרסקוט, שמשחק כמו הק"ב הטוב בליגה, אך השרשור הזה מעלה תהיות האם זה משהו שיכול להחזיק לאורך זמן:

5. עם ממוצע של 15.26 מיליון צופים, המשחק בין דאלאס לסיאטל הפך למשחק הנצפה ביותר אי פעם בשידורי stream. האם אנחנו הולכים לראות ירידה בחשיבות של שידורי הbroadcast מבחינת הליגה?

6. אפרופו דאק, העונה אנחנו רואים לא מעט קבוצות שמצליחות עם ק"ב שלא נבחרו בתחילת הסיבוב הראשון (פילי, ניינרס, דאלאס, בולטימור, אינדי וכו'). האם זה כתוצאה של כישלון הסקאוטים לאתר את הכישרונות הנכונים או שאנחנו נראה שינוי בקונספציה של בניית הקבוצה בשנים הבאות?

7. סן פרסיסקו חזרה להוביל את המועמדות לאליפות אצל סוכנויות ההימורים:

8. הדבר הזה קרה השבוע:

9. וגם זה:

10. וזה מה שהולך לקרות השבוע:

*

משחק יום חמישי: ניו אינגלנד פטריוטס (10:2) אצל פיטסבורג סטילרס (5:7)

עם כל הכסף שאמזון משלמים לליגה, היה אפשר לדמיין שהם יקבלו משחקים טובים יותר מאשר בשנים הקודמות. לצערו של ג'ף בזוס אנחנו נקבל שוב משחק שאפשר להגדיר כטויילט בול, כאשר אנחנו נקבל את הקבוצה הרעה ביותר של הפטס מאז איחוד הליגות בעוד בצד השני ישחקו (שוב) עם מיץ' טרוביסקי.

נתחיל עם המארחת. מייק טומלין אומנם לא סיים אף עונה במאזן שלילי, אך גם הוא כבר לא זוכר מתי ניצח משחק פלייאוף. העונה, שהתחילה סביר, חוותה בשבועות האחרונים נסיגה, כאשר הפציעה של הק"ב קני פיקט כנראה סתמה את הגולל על העונה הנוכחית. מי שיחליף אותו יהיה טרוביסקי, שנראה שאפילו השחקנים שלו לא מאמינים שיוכל לעשות משהו.

בצד השני אין הרבה מה לספר. הפטס, ששוברים שיאים שליליים מלפני מלחמת העולם השניה, יקוו שהשבועיים החולפים על בילי זאפי מאחורי הסנטר היו שכר לימוד ומכאן ההתקפה שלהם תצליח יותר, אך בתקווה האמיתית שלהם – כמו בכל משחק בעונה הנוכחית – הוא היכולת של הקבוצה היריבה.

הימור: ניצחון לפיטסבורג בקרב חפירות.